<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן רס"ה</h1>
<h2>דף צז:</h2>
ראיתי עוד מה דכתב מר בשם התוספות דמליח אין שם רותח עליו עד שימלחנו משני צדדין כמליחה דקדרה ואז הוא חשוב כרותח דצלי. ואין זה מחוור בעיני דמה שאמרו [מנחות כ"א ע"א] מולחו והופכו ומולחו וכן לקדרה לאו למימרא שאינו כרותח להפליט דמו אלא בשמולחו משני צדדין, דתמה על עצמך ירך של שור עבה כזרת במליחת שני צדדין סגיא ואפילו תחזור ותחתוך ממנה קצת אין צריך למלוח מקום חתך שאנו רואים שעל ידי המליחה נפלט כל הדם אפילו שבאמצע, וכשהיא חתיכה דקה נאסור אלא אם מלח משני צדדין, ועוד הנהו אטמהתא דמימלחן בי ריש גלותא בגידא נשיא [חולין צ"ז ע"ב] דאסרה רב אחא כולה כרותח דמבושל משום שמנו של גיד ורבינא לפחות כדי קליפה כרותח דצלי והלא הגיד ושמנו לא נמלח אלא מצד אחד, אלא דההיא דוכן לקדרה היינו לכתחלה דכל היכא דאפשר מלחינן כל צדדין להפליט דמו יפה יפה. ומפני שראיתי שחלקת בענין תתאה ועילאה בין חם מחמת אש לחם מחמת מלח ראיתי לכתוב קמיה דמר מאי דכתבתי בפרק כל הבשר [חולין קי"ג ע"א] בהא דתניא דג טהור שמלחו עם דג טמא. הא דתניא דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר מדקתני סתמא ולא מפליג בין טהור עילאה או תתאה פירשו המפרשים ז"ל דלא שנא עילאה או תתאה לעולם מותר, ואף על גב דקיימא לן כשמואל דאמר [פסחים ע"ו ע"א] צונן לתוך חם תתאה גבר ובין דתתאה כשר או אסור לעולם הכשר בולע ואסור התם הוא דהוי חם מחמת אש שיש בו כח להפליט את חברו אבל חם מחמת מלח אין בו כח להפליט את חברו אלא מבליעו, והיינו דכי טהור מליח וטמא (טפל) [תפל] שהוא מותר לעולם משום דטהור פולט ומבליע לטמא אבל אין בו כח להפליט את האסור. וכן נמי סופא דבריתא דקתני טמא מליח וטהור תפל אסור סתמא קתני ובין שטהור למטה או למעלה לעולם אסור, לפי שאם הטמא מלוח למטה הרי יש בו כח להבליע את העליון ואסור, ואפילו הוא למעלה אסור ואף על גב דקיימא לן תתאה גבר הכא שאני לפי שטיפות המליח הם חמות ונוטפות תמיד על הטהור ונבלעות בתוכו. ואני אומר שאם היינו אומרין שדג שאני משום דרפי קרמיה [חולין קי"ב ע"ב] ובלע טפי אבל בבשר נבלה מליח שנמלח עם בשר שחוטה טפל אינו נאסר אלא בשהטמא מליח למטה אתי שפיר, אלא דלקולא לא אמרינן. ואי לאו דמסתפינא אמינא דמליח קיל טפי מרותח מחמת אש וכן הוא באמת נראה לעין, ושמואל דאמר [שם קי"ג ע"א] דמליח הוא כרותח טובא קא משמע לן וחדית לן טפי דלהוי כרותח דצלי, אלא הכי קאמרינן דג טהור שמלחו עם דג טמא תפל שכבר היה מונח בכלי דלישנא דקאמרינן שמלחו עם דג טמא הכי משמע שהטמא היה שם מתחלה והילכך אם (מליח) [מלח] טהור עליו מותר דתתאה גבר כשמואל ואפשר דמותר בקליפה קאמר דכל שאינו טעון אלא קליפה מותר סתם קרי ליה כדאיתא התם [שם צ"ז ע"ב] או דילמא לגמרי קאמר משום דרותח דמליח קיל מרותח דאש. טמא מליח כלומר [אבל] אם אותו דג טמא שהוא מונח כבר בכלי הוא מליח אפילו היה טהור שנותן עליו תפל אסור דתתאה גבר. ואסור דקאמר עד כדי נטילה או אסור לגמרי משום שומנו של טמא שמפעפע. והשתא לא תיקשי לן בהא מידי דדינא דמליח שאינו נאכל מחמת מלחו ודינא דרותח דצלי דפליג ביה רב ושמואל דתתאה גבר ועילאה גבר חדא היא כנ"ל.
<h2>דף קיג.</h2>
ראיתי עוד מה דכתב מר בשם התוספות דמליח אין שם רותח עליו עד שימלחנו משני צדדין כמליחה דקדרה ואז הוא חשוב כרותח דצלי. ואין זה מחוור בעיני דמה שאמרו [מנחות כ"א ע"א] מולחו והופכו ומולחו וכן לקדרה לאו למימרא שאינו כרותח להפליט דמו אלא בשמולחו משני צדדין, דתמה על עצמך ירך של שור עבה כזרת במליחת שני צדדין סגיא ואפילו תחזור ותחתוך ממנה קצת אין צריך למלוח מקום חתך שאנו רואים שעל ידי המליחה נפלט כל הדם אפילו שבאמצע, וכשהיא חתיכה דקה נאסור אלא אם מלח משני צדדין, ועוד הנהו אטמהתא דמימלחן בי ריש גלותא בגידא נשיא [חולין צ"ז ע"ב] דאסרה רב אחא כולה כרותח דמבושל משום שמנו של גיד ורבינא לפחות כדי קליפה כרותח דצלי והלא הגיד ושמנו לא נמלח אלא מצד אחד, אלא דההיא דוכן לקדרה היינו לכתחלה דכל היכא דאפשר מלחינן כל צדדין להפליט דמו יפה יפה. ומפני שראיתי שחלקת בענין תתאה ועילאה בין חם מחמת אש לחם מחמת מלח ראיתי לכתוב קמיה דמר מאי דכתבתי בפרק כל הבשר [חולין קי"ג ע"א] בהא דתניא דג טהור שמלחו עם דג טמא. הא דתניא דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר מדקתני סתמא ולא מפליג בין טהור עילאה או תתאה פירשו המפרשים ז"ל דלא שנא עילאה או תתאה לעולם מותר, ואף על גב דקיימא לן כשמואל דאמר [פסחים ע"ו ע"א] צונן לתוך חם תתאה גבר ובין דתתאה כשר או אסור לעולם הכשר בולע ואסור התם הוא דהוי חם מחמת אש שיש בו כח להפליט את חברו אבל חם מחמת מלח אין בו כח להפליט את חברו אלא מבליעו, והיינו דכי טהור מליח וטמא (טפל) [תפל] שהוא מותר לעולם משום דטהור פולט ומבליע לטמא אבל אין בו כח להפליט את האסור. וכן נמי סופא דבריתא דקתני טמא מליח וטהור תפל אסור סתמא קתני ובין שטהור למטה או למעלה לעולם אסור, לפי שאם הטמא מלוח למטה הרי יש בו כח להבליע את העליון ואסור, ואפילו הוא למעלה אסור ואף על גב דקיימא לן תתאה גבר הכא שאני לפי שטיפות המליח הם חמות ונוטפות תמיד על הטהור ונבלעות בתוכו. ואני אומר שאם היינו אומרין שדג שאני משום דרפי קרמיה [חולין קי"ב ע"ב] ובלע טפי אבל בבשר נבלה מליח שנמלח עם בשר שחוטה טפל אינו נאסר אלא בשהטמא מליח למטה אתי שפיר, אלא דלקולא לא אמרינן. ואי לאו דמסתפינא אמינא דמליח קיל טפי מרותח מחמת אש וכן הוא באמת נראה לעין, ושמואל דאמר [שם קי"ג ע"א] דמליח הוא כרותח טובא קא משמע לן וחדית לן טפי דלהוי כרותח דצלי, אלא הכי קאמרינן דג טהור שמלחו עם דג טמא תפל שכבר היה מונח בכלי דלישנא דקאמרינן שמלחו עם דג טמא הכי משמע שהטמא היה שם מתחלה והילכך אם (מליח) [מלח] טהור עליו מותר דתתאה גבר כשמואל ואפשר דמותר בקליפה קאמר דכל שאינו טעון אלא קליפה מותר סתם קרי ליה כדאיתא התם [שם צ"ז ע"ב] או דילמא לגמרי קאמר משום דרותח דמליח קיל מרותח דאש. טמא מליח כלומר [אבל] אם אותו דג טמא שהוא מונח כבר בכלי הוא מליח אפילו היה טהור שנותן עליו תפל אסור דתתאה גבר. ואסור דקאמר עד כדי נטילה או אסור לגמרי משום שומנו של טמא שמפעפע. והשתא לא תיקשי לן בהא מידי דדינא דמליח שאינו נאכל מחמת מלחו ודינא דרותח דצלי דפליג ביה רב ושמואל דתתאה גבר ועילאה גבר חדא היא כנ"ל.
